ALLIN > בלוגים > זוגיות ומשפחה > הילד עולה לכיתה א', ההורים בלחץ

הילד עולה לכיתה א', ההורים בלחץ

הילד עולה לכיתה א', ההורים בלחץ

הילד שלכם עולה לכיתה א'. בשעה טובה. זהו ללא ספק אירוע מרגש.

מרגש? בשביל מי? הורים. עם יד על הלב, האם אתם באמת זוכרים את היום הראשון שלכם בכיתה א'?

אם מישהו יבקש מכם לתאר אותו האם באמת תצליחו לשחזר מה היה שם באותו יום או בשבוע שאחריו? לא מסיפורים או תמונות. מזיכרון אמיתי חי ונושם. כנראה שהתשובה היא לא. וכנראה שגם הילד שלכם לא ממש יזכור.

אבל אם תשאלו את אמא שלכם עכשיו על היום הראשון שלכם בכיתה א' היא בטוח תזכור! למה? כי הדרמה האמיתית התרחשה אצלה בראש. לא אצלכם.

הגוזל הקטן שלה עושה עוד פסיעה בדרך שלו לעצמאות. עובר ממקום קטן מוכר ומגונן קרוב לקן, למקום גדול, חדש ושונה המקפיץ את המחשבה "איך הוא ישרוד עכשיו עם כל הנשרים והעופות הדורסים שם בדרך?"

איפשהו בדרך עם כל המעבר הזה לכיתה א' אנחנו ההורים מתבלבלים, וכאשר  חושבים כך על הסיטואציה אנו הופכים אותה לכזו גם עבור הילד שלנו. מבולבלת. איך? בשפה, בתגובות, בשיחות החולין עם משפחה, בנייד או בגינה הציבורית עם חברה, עמוק בתוך "מירוץ ההכנות לקראת" מעביר ההורה את הלחץ שלו ואת התחושה הזו לילד. כי ילדים עושים מה שילדים רואים (יש אגב סרטון מעולה כזה ביוטיוב).

בקיצור הבנתם, זה הכל מתחיל ונגמר אצלכם בראש. אז מה עושים? נרגעים ומרגיעים!

ילדים מסתגלים ומסתדרים הרבה יותר מהר ממה שאתם חושבים. הם מוצאים חברים, לומדים את החוקים והנורמות המקובלות במסגרת החדשה באופן טבעי ועל ידי חקירה, ניסוי וטעיה. נדרש לכך זמן הסתגלות כמו לכל דבר חדש שעושים עד שהופך לשגרה. אבל זה קורה, בתהליך טבעי, לאט ובהדרגה. כל אחד והקצב שלו כולם בסוף מסתגלים והכל בסדר.

מתי זה מתבלבל? כשאנחנו מתבלבלים ולא רגועים. כי לפעמים נדמה לנו שאנחנו צריכים ויכולים לשלוט על הכל בשלט רחוק. למה ? כי אנחנו לא סומכים על הילדים שלנו. כי אנחנו לא בטוחים. מנסים ככל האפשר להצמד ל"אשליית השליטה". מכינים להם, עושים בשבילם, מסדרים להם, מכינים אותם לקראת, אבל עם יד על הלב, מי שבאמת זקוק להכנה הוא ההורה עצמו. ולא הילד.

תכלס, נכון אנחנו צריכים לשלוט. אבל בדבר אחד – בעצמנו. האופן בו אנחנו ההורים נתפוס את האירוע, נפרש אותו ונגיב אליו, ישפיע על הילדים שלנו. מה שבאמת אתם צריכים להכין זה את עצמכם.

הורים, אם אתם באמת רוצים לעזור לילד שלכם, תורידו לחץ תרגעו ותסמכו עליו. כל מה שהילד שלכם צריך מכם הוא הורה בטוח. תחושה שאתם סומכים עליו. הוא זקוק מכם לביטחון. שתאפשרו לו לחקור את בסביבה החדשה, על ידי ניסוי וטעייה. שתהיו שם בשבילו הבסיס בבטוח, אבל בשינוי אחד – כשהוא יבקש.

כי ילד שבוטחים בו הוא ילד שבוטח בעצמו. ילד שמאפשרים לו עצמאות, לומד וגדל להיות עצמאי. ילד שעושים בשבילו לומד שהוא לא מסוגל לעשות בעצמו.

ילד שמאמינים בו מאמין בעצמו. ילד שמרחמים עליו לומד לרחם על עצמו. אז כהכנה למעבר לכיתה א' אם יש משהו אחד באמת שאתם יכולים לעשות על מנת לעזור לילד שלכם הוא פשוט לקחת את הדברים בפרופורציה.

הילד שלכם נכנס בפעם הראשונה בשער בית הספר? הוא צריך הורה שמאמין בו, חיבוק ונשיקה. חבקו אותו, תנו נשיקה, ותגידו שלום כיתה א'. את הדמעות נגבו ברכב.

 

מאת: שירלי לניאדו, אמא לתאומים מתבגרים + 1

יועצת משפחתית (MA). מדריכת הורים. מומחית למשפחות תאומים, שינויים מעברים ורילוקיישן.

https://www.facebook.com/shirly.laniado

איור: freepik

פורסם על ידי

תגובות פייסבוק

Comments are closed.

תפריט