כל מה שקרה שם באמת / ברין גרינווד / עם עובד

האינסטינקט הראשוני של אדם הוא בדרך כלל להביע עמדה נוקבת על כל עניין – דבר הנובע לרוב מחינוך מבית, דעה רווחת, אמונות וכיוצא בזה. בזמן האחרון יוצא לי להיתקל בלא מעט תגובות המעידות על בורות. "שופטים" המקובעים בעמדתם, לא מוכנים לשמוע דבר שעלול לשבש את תפיסת עולמם.

העולם הוא לא שחור ולבן. ויש הרבה שטח אפור ביניהם.

השנה 2018 והדבר עדיין קורה. החיים לא עוצרים, נעים קדימה על רכבת בתנועה שאין בה מעצורים ומביאים איתם קידמה, שביניהן הרשת המאפשרת להיחשף לשפע של מידע ודעות ומאפשרת לחקור כל נושא העולה על הדעת. יוצרת סקרנות ומאפשרת התבוננות רחבה על העולם.

מספר האנשים הנשטפים באור המידע הולך וגדל, ומאידך יש את האנשים שנתקעו בפינות חשוכות וקצת עצוב לי שנוח להם שם. אלה שמתעקשים להחזיר את הזמן לאחור, לשמר בקנאות טקסים פגאניים, חוקים שלא עומדים בתפיסת הזמן ולפסוק על פי אמונתם של מנהיגם שאמינותו כבר מזמן אבדה.

ואז הגיע הספר הבועט הזה. "כל מה שקרה שם באמת" מאת ברין גרינווד, מציב לנו מראה קרוב לפנים ומכריז: הנה, זה הסיפור, קבלו אותו כמו שהוא, וכל מה שקרה שם באמת תהיה האמת בהתאם למבטו של הקורא.

אני אוהב ספרים כאלה שמשנים השקפת עולם, יוצרים שיח ומעודדים מחשבה עצמית. הספר מן הסתם עורר ויכוח ציבורי בעולם בשל נושאו השנוי במחלוקת סביב הגדרת המושג "פדופיליה". מילה שהיא קצת גדולה ואולי לא בהכרח קשורה למערכת היחסים המיוחדת בין קלן בן ה-21 לילדה וויבי בת השמונה. ומי שהרים כעת גבה, צריך לקרוא את "מה שקרה שם באמת" ולהבין.

וויבי נולדה לבית הרוס. אמה אחראית להפרעות שיש לה בגינם היא לא סומכת על אף אחד, לא מדברת, לא אוכלת ונמנעת מכל מגע של אדם. אמה מכורה לתרופות ואביה סוחר סמים. שניהם מרוכזים בעצמם כך ששני ילדיהם, וויבי ואחיה התינוק, מוצאים את עצמם שקופים ומופקרים. וויבי נכנעת למציאות העגומה של חייה ומטפלת במסירות באחיה הקטן מתוך הבנה שיש לו רק אותה.

ממש ביד המקרה, וויבי פוגשת בקלן, שעובר  באזור עם האופנוע שלו. לרגע תשומת לבו מוסחת כשהוא מבחין בילדה הנראית בעיניו כמלאך. הוא נופל ונחבל. וויבי, למרות חוסר אמונה בבני אדם, לא מהססת לעזור לו. כשקלן מחלים הוא חוזר לבקר את המלאך שעזר לו ומזדעזע ממצבו המוזנח של הבית בו היא גרה. הוא מיד מרגיש צורך לשפר את תנאי מחייתה ומתחיל לנקות ולסדר סביבו. קלן מתחיל להסיע את וויבי לבית הספר כדי למנוע מילדים להציק לה ואט אט מעמיק הקשר ביניהם והופך לתלותי באופן הדדי. שניהם מגיעים ממשפחות הרוסות ומוצאים נחמה אחד בשנייה. קלן עושה הכל למען רווחתה שלי וויבי, הוא מגן עליה, דואג לחינוכה ולמזונה עד לשלב ההרסני שבו מתערבת החברה, שרואה בעין לא יפה את מערכת היחסים הזו.

כל פרק בספר מסופר מנקודת מבטה של דמות אחרת, מה שמאפשר נקודות מבט שונות ולא משוחדות של הסיפור.

הספר עוסק בכיעור ובצדדים האפלים של העולם. הוא מכיל התעללות נפשית, הזנחה וסביבה של סוחרי סמים. ומצד שני מראה את הדברים הנפלאים והיפים שבו כדוגמת האהבה המנחמת. ודווקא העניין הזה הכה שנוי במחלוקת הוא נקודות האור. הניגוד מבקש להוציא את הקורא מאזור הנוחות שלו ולעבור לעולמם של הגיבורים בלי דעה מוקדמת.

גרינווד סיפרה שהספר מבוסס על חייה. גם היא כילדה הייתה מאוהבת בבחור מבוגר. כשסיימה לכתוב את הרומן, נדחתה עשרות פעמים על ידי הוצאות הספרים שמצד אחד שיבחו את הספר, אך מצד שני קיבלו רגליים קרות בהפצת הספר בשל נושאו הטעון.

ספר אינטליגנטי, אמיץ ומעורר מחשבה.

מאת: עמוס מאור | בצילום: עטיפת הספר